איזה אדם פוגשים כשפוגשים אותי?

שאלה גדולה...

המענה עליה הוא הגישה

איתה אני מסתובב בעולם,

או בשתי מילים: ההוויה שלי.

הפרדוקס עם הוויה, זה שהיא תמיד מתקיימת.

בין אם נבחר בה ובין אם לא,

היא תמיד שם.

בכל אינטראקציה עם עצמי, עם העולם,

עם הקולגות בעבודה, עם חברים, עם בן/בת הזוג, עם הילדים...

כולם פוגשים את ההוויה שלנו בכל רגע, בכל מבט ובכל מילה שיוצאת לנו מהפה.

לרוב, אנחנו לא בתקשורת עם אפשרות הבחירה של איכות זו בחיינו.

בכל הנוגע להוויה, רובנו פשוט נוהגים על אוטומט:

מכניסים ל-Drive בתחילת היום ונוסעים.

ההילוכים מתחלפים מעצמם,

בלי שאנו מקדישים להם תשומת לב.

מעט מאוד מבטים ללוח השעונים

(אולי רק מדי פעם, כדי לוודא שאנחנו לא מגזימים עם המהירות).

נדרש רעש מאוד חריג במנוע או נורה אדומה עם צפצוף מטריד כדי שנעצור ונתבונן.

בתקווה שכבר לא מאוחר מדי...

לקחת אחריות על חיי,

משמעו לעבור לנהוג על ידני עם ההוויות שלי.

זה אומר להסתכל בכל רגע על לוח השעונים,

לוודא שהטורים בטווח המתאים,

להקשיב בתשומת לב רבה לרחשים עדינים יותר של המנוע

ולהיות ערים לרגע הנכון לשילוב הילוך חדש.

לנהוג על ידני יכולה להישמע כמו חוויה מעייפת,

אך ככל שמתאמנים בה, היא הופכת לחלק ממך

ושכרה הוא החופש לבחור.

תמיד.

(וגם שמעתי שהיא חסכונית בדלק 😊)

מזמין אתכם לנהוג על ידני עם ההוויות שלכם

ולגלות.